לא יודעת למה, לא היה שום רעש בחוץ או קר מדי או חם מדי.
הלכתי בשקט אל המקלחת והתקלחתי במים קפואים, ולאחר מכן לבשתי מכנסי טייץ שחורים, גופיה לבנה ומעיל חום גדול.
התחיל לרדת שלג.
ירדתי במדרגות והגעתי לחדר האוכל. התיישבתי על יד שולחן אחד, באמצע חדר האוכל. אף אחד לא היה שם, והכל היה שקט. יכולתי לשמוע אפילו את השלג נוגע בחלונות.
ואז שמעתי קולות מהמטבח.
"מה טת עושה פה, קטנטונת?" שאלה המבשלת, כשראתה אותי יושבת.
"סתם, קמתי מוקדם אז החלטתי לבוא לפה," אמרתי. היא חייכה אליי.
"בואי למטבח, אני יכין לך תה," אמרה, ופתחה את דלת המטבח עם מפתח מברזל.
המטבח לא היה גדול, היו שלושה מקררים וארבעה תנורים, והמון ת]וחים אדמה וגזרים בסלסלות. היא חממה מים בקומקום על הגז.
"אני זוכרת אותך. את הנערה הצרפתייה, נכון?" שאלה המבשלת.
"כן," אמרתי. "את צריכה עזרה?"
"לא, לא," אמרה, והוציאה חבילה של נקניקיות מהמקרר. "את יודעת מה? תקלפי את התפוחי האדמה שם," אמרה, והביאה לי קולפן כחול.
התיישבתי על יד השולחן מעץ והתחלתי לקלף.
"נו, אז תספרי לי, למה קמת כל כך מוקדם?" אמרה, ושמה שמן במחבת.
"את האמת, יש היום הלוויה לאבא שלי," אמרתי, ושמתי תפוח אדמה במקולף בקערה של מי קרח.
היא הביטה לי בעיניים.
"אני מצטערת," אמרה, ומזגה את המים הרותחים לכוס עם תיון ירקרק.
"זה בסדר, גם אמא שלי נפטרה לפני שלושה או ארבעה ימים," אמרתי, ולגמתי מכוס התה.
"אוי," אמרה וחיבקה אותי. לא הייתי עצובה, אבל היה לה את הריח של המוכרת פירות בשוק, אז חיבקתי אותה בחזרה.
"כשאמא הייתה בחיים, הייתי מבשלת איתה. המון. לא הייתה לנו משפחה, כי ההורים שלי התחתנו כשהיו מאוד צעירים וברחו ממשפחתם, אבל תמיד כשאמא בישלה, היא סיפרה לי על הילדות שלה. היא לא סיפרה לי איפה זה היה, אבל אני יודעת שלא בצרפת. אבא שלה היה נוסע הרבה בגלל העבודה שלו, הוא היה מדען, והיה הולך להרצות בכל העולם. תמיד כשהיה נוסע, הוא היה שולח לה מכתב עם ציור של כמה מאכלים של אותו מקום, ותיאור של מה שהוא חווה. היא הייתה נקסמת כל פעם שהוא הביא מאכל מארצות רחוקות, וכשהתבגרה היא התחילה לבוא איתו, והם היו הולכים למסעדות ושווקים ואפילו לבתים של מקומיים. מאז, תמיד כשהיא בישלה הייתי צופה בה, וטועמת, ומערבבת, ולפעמים אפילו מוסיפה תבלינים בלי שהייתה יודעת."
המבשלת ספגה את הנקניקיות בנייר סופג. "איזה נפלא!" אמרה, "אולי תרצי לבוא לבשל פה איתי? תוכלי לקום בחמש, איתי, ולבוא למטבח כמה דקות לפני שנגמר השיעור, לעזור לי. ובערב גם תוכלי לבוא. אני אוכל ללמד אותך לבשל, ואת תחלקי איתי את המתכונים שלך. מה דעתך?"
שמתי את אחרון תפוחי האדמה במים. "אני אשמח!"
התיישבתי ליד ג'יין ובוני בשולחן.
"איפה ברוק?" שאלתי.
"הלכה לשירותים," אמרה ג'יין, וצחקה.
"מה?" שאלתי.
"היא הלכה לשירותים עם מישהו," אמרה, והביטה לעבר השירותים.
בריאן נכנס אל חדר האוכל וקרא לי אליו.
"תקשיבי, לגבי מה שקרה אתמול, אני ממש לא התכוונתי.."
"זה בסדר," אמרתי. "שנינו היינו בסערת רגשות ולא הבנו מה אנחנו עושים. תבוא לשער אחרי שתגמור לאכול," אמרתי, ונישקתי אותו בלחי.
ופתאום הרגשתי רע. הוא עוזר לי. הוא תומך בי. למה אני עושה לו את זה?
"אני משנה את הדעה שלי. אני עכשיו עם איימי," אמרה בוני, ולקחה לי נקניקיה מהצלחת.
ג'יין חייכה. "זה לא הוגן! אני גם רוצה לשנות את הדעה שלי!" אמרה ג'יין.
לא רציתי לענות.
למזלי, הפעמון בדיוק צלצל.
נשמתי עמוק, והלכתי לעבר השער.
;){kind=link}